בחיים שלנו יש לא מעט טקסי מעבר משמעותיים כגון בר מצווה, צבא, חתונה ועוד. גם המעברים בילדות ובבגרות במסגרת גנים/ בתי ספר הם טקסי מעבר משמעותיים.
המעבר מהגן לכיתה א', מבית ספר יסודי לחטיבה, מהחטיבה לתיכון – כל מעבר כזה משמעותי מאד הן עבור הילד/ מתבגר והן עבור ההורים. כל מעבר טומן בחובו לעיתים לא מעט קשיים ונדרשת מהילד/ מתבגר יכולת הסתגלות לשינוי.
שינוי הוא לא דבר קל, זה מצריך לצאת מהשגרה, מהמקום המוכר והידוע, להתמודד עם חוסר וודאות, עם דברים בלתי צפויים, לעיתים אף עם חוסר שליטה.
כל שינוי, כל מעבר מצריך מהילד/מתבגר לרכוש מיומנויות חדשות, להתמודד עם סיטואציות שלא בהכרח הוא התמודד איתם בעבר ולכן ככל שהוא יהיה מוכן יותר לקראת המעבר יהיה לו קל יותר להסתגל לשינוי ובעזרת הכלים הנכונים נוכל לייצר עבורו חוויית הסתגלות מוצלחת וחיובית.
להלן מספר כלים אשר יקלו על ההתמודדות בזמן המעבר:
הטרמה– הכנה מוקדמת- אחד הכלים היעילים שעובדים בלא מעט סיטואציות בחיים בכלל, זה תקף גם עבור ילדים צעירים וגם עבור מתבגרים. ככל הילד/ מתבגר יידע לקראת מה הוא הולך מה מצופה ממנו, הוא יגיע למקום החדש עם תחושת ביטחון ופחות חוסר וודאות.
חשוב לפתח שיח לפני המעבר ולתווך לילד/מתבגר עד כמה שניתן: היכן נמצא מבנה בית הספר, כיצד הוא נראה, תיאור הדרך לבי"ס, תיאור ותיווך של סדר היום החדש, הכרת הצוות החינוכי (עד כמה שמתאפשר), לכוון למפגשים עוד לפני תחילת השנה עם חברים חדשים שיהיו בכיתה יחד עם הילד/מתבגר.
אופטימיות הורית – כהורים זה טבעי לחשוש ולדאוג מהלא צפוי, מהשינוי המשמעותי, זה אפילו התפקיד שלנו לדאוג אבל אנחנו צריכים לנסות להבין האם אנחנו חוששים כי הילד חושש (מתוך הזדהות) האם אנחנו חרדתיים וקשה לנו לשחרר? האם אנו משליכים את הפחדים שלנו על הילד? או שבאמת יש לנו סיבה לדאגה? (עקב מגבלה של הילד / לקות למידה /הפרעת קשב וכדומה… ובמקרה כזה, כאשר יש באמת סיבה לדאגה, מה שיכול להועיל בהחלט הוא להכין את הצוות החינוכי מראש לגבי הקושי עמו הילד/ מתבגר מתמודד ולהיערך בהתאם. כאשר אנחנו משדרים לילד את החששות שלנו ואת הדאגה שמא הוא לא יצליח להתמודד עם המעבר, אנחנו רק נקשה עליו יותר להתמודד עם השינוי. עלינו לשדר אופטימיות ולהעניק לילד תחושת ביטחון, לתת לו תחושה שאנחנו מאמינים ביכולתו להצליח ושאנחנו שם עבורו, לכל קושי, לכל בעיה.
זו הזדמנות מצוינת להראות לו שהוא יכול לסמוך עלינו שנתמוך בו ונוביל אותו בדרך הנכונה.
הצטרפות והובלה– לא פעם יש נטייה לבטל את הקושי והחששות של הילד מתוך מטרה להרגיע אותו אבל דווקא הפעולה הזו יכולה להלחיץ אותו יותר. כל ילד/מתבגר בכל שלב, יכול להרגיש רגשות שליליים, זה טבעי שהוא יחשוש / יפחד/ יתאכזב/ יכעס, בכל זאת, הוא עומד בפני שינוי גדול.
תנו מקום לרגשות שלו, תצטרפו לקושי שלו תוך גילוי אמפתיה והכלה (זה כשלעצמו מעט ירגיע אותו) ומהמקום הזה תנסו להוביל אותו למציאת פתרונות לרגשות שעולים: "מה יעזור לך להרגיש יותר טוב? מה יעזור לך לפחד פחות? וכדומה.
בהצלחה!
